בית בלב בע"מ נ' מנהל מקרקעי ישראל- מחוז צפון

החלטה

1.בקשה מטעם הנתבע למחוק את התביעה על הסף.

2.המחלוקת בין הצדדים נוגעת ל"דמי היתר" שהתובעת נדרשה לשלם לנתבע עבור הסכמתו למתן היתר בניה לבניית תוספת אגף לבית אבות, שנבנה על מקרקעין שהוחכרו לה, והידוע בשם "בית אילדן". דמי ההיתר חושבו לפי שווי זכויות הבניה כפי שנקבעו על ידי השמאי הממשלתי.

ברישא לכתב התביעה, עותרת אפוא התובעת לסעד הצהרתי, "המצהיר כי [הנתבע] חייב את [התובעת] בדמי היתר בניגוד להסכם החכירה". לכך אוסיף, כי בסעיף 48 לכתב התביעה, עותרת התובעת, "למען הזהירות", כי יותר לה לפצל את סעדיה ולהגיש השגה נוספת על קביעת השמאי הממשלתי, לעניין שווי הזכויות".

3.בבקשתה לסילוק התביעה על הסף טוענת באת כוח הנתבע, כי משמעותה המעשית של תביעת התובעת היא השבת דמי ההיתר, בין הסכום ששולם על ידי התובעת בפועל, כפי שחושב בעקבות שמאותו של השמאי הממשלתי, ובין סכום דמי ההיתר, כפי שחושב על ידי השמאי מטעם התובעת. לטענת באת כוח הנתבע, "מדובר בתביעה כספית מובהקת", ומקום בו יכולה התובעת לתבוע סעד ממשי, אין היא זכאית להגיש תביעה לסעד הצהרתי, ועל כן, היה על התובעת לתבוע את הסעד הכספי הממשי, ולשלם את אגרת המשפט המתחייבת מכך, ומשלא עשתה כן, דין התביעה להימחק על הסף. לדעת באת כוח הנתבע, "ניסיונה של המשיבה להגדיר את הסעד המבוקש על ידה כסעד הצהרתי גרידא נועד אך ורק על מנת לחסוך בתשלום אגרה, ומטעם זה יש להורות על מחיקת התובענה לפי תקנה 100(4) לתקנות סדר הדין האזרחי".

בהתייחס לעתירת התובעת לפיצול סעדים, טוענת באת כוח הנתבע, כי עתירה זו נועדה אך ורק על מנת להשיג את השבת סכום הכסף ששולם, ואין כל אינטרס לגיטימי התומך בפיצול הדיון באופן שבשלב הראשון ידון הסעד ההצהרתי בלבד.

4.לעומת טענות באת כוח הנתבעת, התובעת טענה באת כוח התובעת, כי עניינה של התביעה בפרשנות הוראות חוזה החכירה ולאופן בו סווגו השטחים שהתובעת בנתה. עוד מוסיפה באת כוח התובעת וטוענת, כי התביעה מתייחסת לאופן בו מיישם הנתבע את החלטותיו. לטענת באת כוח התובעת, הסעד שנתבע הוא סעד הצהרתי, ואין היא חייבת להגיש תביעתה דווקא כתביעה לסעד כספי. להשקפתה, אם ייתן לה הסעד ההצהרתי, והנתבע יחזור לפעכול על פי נוהליו, כי אז יושב לה הסכום שנגבה ממנה שלא כדין.

בכל הנוגע לעתירת התובעת לפיצול סעדים, מודיעה באת כוח התובעת בתגובתה, כי אין בכוונתה להגיש השגה נוספת על שומת השמאי הממשלתי על שווי הזכויות.

5.באת כוח הנתבע הגישה תשובה לתגובת באת כוח התובעת, ובתשובתה טוענת היא כי טענות באת כוח התובעת בתגובתה נגועות בהרחבת חזית, וכן חוזרת היא על טענותיה כי אין לתובעת אינטרס לגיטימי לקבלת סעד הצהרתי.

6.לאחר ששקלתי טענות באות כוח הצדדים, הנני מחליט לדחות את הבקשה.

כאמור, עניינה של התביעה בחיובה של התובעת בתשלום דמי היתר, ואין ספק כי יכולה הייתה לנסח את תביעתה כתביעה לסעד כספי, ולצורך כך לפרט את כל נימוקיה, הן לעניין פרשנות חוזה החכירה ונוהלי הנתבע והן לעניין חישוב הסכום. ואולם, התובעת בחרה, מטעמיה, לנסח את תביעתה, כתביעה לסעד הצהרתי, ולא מצאתי כל פגם בדרך בה נהגה התובעת.

אך מובן, שבסופו של דבר לא תזכה התובעת בסעד אופרטיבי, ומכיוון שכל שתוכל לקבל הוא סעד הצהרתי, הרי לא תוכל לנקוט בהליכים לגביית סכומי כסף מכוחו של פסק הדין, והיא תהיינה נתונה למידת ההגינות שהנתבע יהיה מוכן לגלות כלפיה, אם בסופו של דבר תזכה התובעת לקבל את הסעדים להם היא עותרת.

מקריאת כתב התביעה עולה, כי עיקר עניינה של התביעה בהתייחסות לעקרונות לפיהם נעשה חישוב דמי ההיתר, וניתן לבחון עקרונות אלה גם מבלי שהתובעת תידרש להגיש דווקא תביעה לסעד כספי. כך הם פני הדברים, גם כאשר ברור, שאם עקרונות החישוב יתוקנו בפסק דין, תוצאת החישוב תשתנה והתובעת תהיה זכאית להשבת סכומי כסף ששולמו על ידה.

7.עם כל הכבוד, לא מצאתי כי בגובתה לבקשה טענה באת כוח התובעת טענות שהן בגדר הרחבת חזית. אמנם, בתגובה הובאו יותר מפרטים מאלה שהובאו בכתב התביעה, אך לדעתי מדובר בפרטים המתייחסים לטענות שנטענו עוד בכתב התביעה.

מכל מקום, וכאמור, לא מצאתי כל פסול בכך שהתביעה הוגשה כתביעה לסעד הצהרתי, וגם אם בחרה התובעת בדרך זו כדי לחסוך מעצמה תשלום אגרת משפט, הרי שאין מדובר במעשה אסור או במעשה המצדיק מחיקת התביעה על הסף.

מוטב היה אילו הנתבע היה מתמקד בטענות הנטענות לגופו של עניין, במקום לנסות ולהדוף את התביעה בטעמים דיוניים.

8.

אשר על כל האמור לעיל, הנני דוחה את הבקשה לסילוק התביעה על הסף.

הנני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת שכר טרחת עו"ד בסך 5,000 ₪ בצירוף מע"מ כחוק.

ניתנה היום, ט"ז חשון תשע"א, 24 אוקטובר 2010, בהעדר הצדדים.